דאמיה שרותים מסחר והשקעות בע"מ ואח' נ' רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני תביעה כספית אשר הוגשה בסדר דין מהיר על סך של 43,046 ₪.

התובעת והנתבעת שתיהן חברות בע"מ. מכתב התביעה עולה, כי בחודש אוגוסט 2009 או בסמוך לכך נכרת הסכם בין התובעת לנתבעת ולפיו הנתבעת הזמינה שירותי כוח אדם מהתובעת והתחיבה לשלם 45 ₪ לפני מע"מ בעבור כל שעת עבודה בה יועסקו עבורה עובדי התובעת. לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבעת עובדי בנייה לאתר בנייה במירון והנתבעת נותרה חייבת לה סך של 40,320 ₪, כאשר סך של 25,920 ₪ בגין עבודה בחודש ספטמבר 2009 והיתרה בשיעור 40 ימי עבודה, כפי שהוסכם בין הצדדים, בגין הקמת חגורת גג. זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פניות התובעת לנתבעת לתשלום החוב לא נענו.

לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות ומדובר בניסיון להוציא ממנה כספים שלא כדין בגין עבודות שבוצעו בבית ספר במירון. לטענת הנתבעת, המצהיר מטעם התובעת הגיש תביעה בגין מסכת עובדתית זהה, בניסיון לקבל כפל פיצוי בגין נזק שלא אירע.

לטענת הנתבעת, היא חתמה על חוזה עם חברת סואר אחזקות ובניה בע"מ (להלן: "סואר") לביצוע העבודות נשוא התביעה ושילמה לסואר את התמורה המוסכמת, בקיזוז 15% בשל עיכוב בסיום העבודות. הנתבעת טוענת, כי אין בינה לתובעת יריבות והיא אינה חבה לתובעת דבר. לטענתה, התובעת שימשה קבלן משנה של סואר, אשר שימשה קבלן משנה שלה. עוד טוענת, כי התובעת לא נטלה חלק ישיר בפרויקט מלבד חלק שולי במהלך חודש נובמבר 2009, בגינו קיבלה את מלוא התמורה החוזית. לטענתה, ככל שיש לתובעת טענות בדבר עבודתה בפרויקט במועדים אחרים עליה להפנותן לסואר והיא אינה בעל הדין המתאים.

הנתבעת ציינה, כי היא התקשרה עם קרן רש"י לשם בניית שלד למבנים בבית ספר במירון. במסגרת הפרויקט האמור, היא שכרה את שירותיה של חברת זינאת בנייה ושיפוצים בע"מ (להלן: "זינאת") כקבלנית משנה ובין השתיים נכרת הסכם. ביום 22.7.09 פנתה זינאת לנתבעת וביקשה להעביר את החוזה על תנאיו לסואר, בשל סכסוכים פנימיים. הנתבעת נעתרה לבקשה האמורה וזינאת חתמה על מסמך לפיו אין לה טענה כלשהי כלפי הנתבעת וכי היא מעבירה את החוזה לסואר. לטענתה, התובעת שימשה קבלן משנה של סואר בפרויקט הרלוונטי.

הנתבעת טוענת, כי ביום 26.8.09 היא שלחה לסואר מכתב התראה בשל אי עמידה צפויה בלוח הזמנים לו הייתה מחויבת סואר ואשר עלול היה לגרום לעיכוב בסיום הפרויקט במועד אשר הנתבעת הייתה מחויבת לו כלפי מזמינת הפרויקט. במסגרת המכתב האמור, התייחסה הנתבעת לזכות הקיזוז העומדת לה בגין עיכוב במועד סיום הפרויקט וכן העלתה דרישה בנוגע לתגבור כמות העובדים בפרויקט.

במקביל לשליחת המכתב האמור, ובמטרה לעמוד בהתחייבותה מול מזמינת הפרויקט חתמה הנתבעת על חוזה מול התובעת. הנתבעת טוענת, כי מדובר בחוזה כללי להספקת עובדים שעתית באופן גמיש ומבלי שצוין מועד התחלה או סיום לביצועו. לטענתה, החוזה נועד ליצור אפשרות שהנתבעת והתובעת תהיינה קשורות בקשר משפטי ישיר במקרה שסואר, המצויה בתווך ביניהם, תסולק מהפרויקט.

הנתבעת טוענת, כי בסופו של יום נענתה סואר לדרישותיה ותגברה את כמות העובדים והמשיכה לעבוד בפרויקט עד סיומו בסוף ינואר 2010. בנסיבות אלו, הוקפא החוזה אשר נכרת בין הנתבעת לבין התובעת והוא השתכלל לכדי ביצוע רק בחודש נובמבר 2009 ובחודש זה בלבד סיפקה התובעת עובדים לפרויקט. העובדים האמורים הועסקו במקביל להעסקת סואר בפרויקט, בחלק שונה בפרויקט. לטענת הנתבעת, אין מחלוקת, כי התובעת קיבלה את מלוא התמורה בגין עבודתה בפרויקט בחודש נובמבר.

עוד טוענת הנתבעת, כי חיבור סך הסכומים המפורטים בתביעה מביא לסך של 41,862 ולא לסך של 43,046 כפי שצוין בכתב התביעה.

הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי נגד סואר במסגרתה שבה על טענותיה המפורטות בכתב הגנתה, כמפורט לעיל, וטענה, כי במידה וייקבע, כי עליה לשלם לתובעת סכום כלשהו הרי שעל סואר לשפותה בגין כל סכום אשר תשלם.

סואר טענה, כי דין ההודעה נגדה להדחות. לטענתה, התובעת לא שימשה מעולם כקבלן משנה שלה והיא לא תיווכה בין התובעת והנתבעת, אשר התקשרו ביניהן ישירות. כן טענה, כי עמדה בהתחייבויותיה ובלוח הזמנים שנדרש ממנה. סואר טוענת, כי מכתב ההתראה שצירפה הנתבעת לא הגיע אליה ונודע לה אודותיו עם מסירת הודעת צד ג'.

בדיון אשר נערך ביום 28.2.12 ניתן פסק דין נגד סואר בהעדר התייצבות ובמסגרתו התקבלה ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגדה ונקבע, כי יהיה עליה לשפות את הנתבעת, ככל שתחויב בתשלום סכום כלשהו וכן הוטל עליה לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ראיות

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר רדואן ח'טיב (להלן: "ח'טיב") ושל מר טארק עלי (להלן: "עלי"). מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר גל חזיזה (להלן: "חזיזה"). המצהירים נחקרו על תצהיריהם. בנוסף העיד מר חטיב סאלח (להלן: "סאלח")- הבעלים ומנהלה של סואר. כן הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

אין חולק, כי התובעת והנתבעת חתמו על הסכם הזמנת עבודה לפיו הנתבעת הזמינה מהתובעת עבודות בנוגע לפרויקט נשוא התובענה במחיר של 45 ₪ לשעת עבודה (הזמנת העבודה הוגשה וסומנה נ/1). המחלוקת הינה באשר למועדים בהם ביצעה התובעת עבודות עבור הנתבעת בהתאם להסכם והאם שכרה שולם לה אם לאו.

לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, כפי שיפורט.

במסגרת כתב התביעה טוענת התובעת, כי סיפקה לנתבעת עובדי בניין לעבודה בפרויקט נשוא התובענה במהלך החודשים אוגוסט- ספטמבר 2009 וכי לא שולמה לה התמורה בגין העסקת העובדים האמורים. מנגד טוענת הנתבעת, כי ההסכם נכרת בחודש אוגוסט 2009 אולם עסקינן בחוזה מדף אשר עתיד היה להשתכלל, אם בכלל, בנסיבות מסוימות וכי הלכה למעשה התובעת ביצעה עבורה עבודה קטנה בלבד בחודש נובמבר ובגינה שולמה התמורה וכי עבודתה בפרויקט מעבר לכך לא הייתה במסגרת ההסכם האמור, כי אם במסגרת העסקתה על ידי סואר אשר שמשה קבלן משנה בפרויקט.